לוחם ההייטק והדמוקרטיה בועז נושא בתפילה שלא יכולנו לא להצטרף אליה: *הכרעה* הלוואי ויגיע לכאן מנהיג שיגיד בבירור שהוא לא יודע הכל, שהוא עושה טעויות, שהוא לא מכיר את כל ההיסטוריה וכל פרט ופרט של כל חוק וחוק, שיהיה לו את האומץ להגיד בשידור חי בראיון טלוויזיוני “אינני מכיר את הנושא הזה מספיק טוב, תנו לי להתייעץ עם כמה מומחים ולגבש דעה”.
הלוואי ויקום כאן מנהיג שבנאום הפתיחה שלו מעל הבמה לא ידבר קודם למי שבחר בו ויסיים במשפחתו, אלא יתחיל באישתו ימשיך במתנגדיו ויסיים בתומכיו.
שיבהיר מראש “אינני מושלם. אם תחפשו תמצאו טעויות שעשיתי, אמירות שהיו נכונות לזמנו ודברים שאני מצטער עליהם ממש, בדיוק כמו בן אדם אמיתי, בשר ודם”. מנהיג בעל דעות חזקות, אבל שיחזיק אותן חלש.
הלוואי, דווקא בשעה כזו, אחרי שהכל נשבר כאן לרסיסים קטנים קטנים והאמון אבד, נמצא את מי שידביק. שיחמול. שלא ידרוס.
שידע לאזן, בין זכויותיהם ובין רצונותיהם של כל הפלגים ושל כל השבטים ויבהיר לכולם שהאיזון יחזור רק אם אף צד לא ינצח.
הלוואי.
שרוב אזרחי המדינה ירגיש ששלטון החוק ושמערכת המשפט מייצגת אותו.
שנקבע עונשי מינימום מקסימליים.
שנכבד את המשטרה, ונפנה אותם להתעסק בפשיעה.
שנבין שממשלה חייבת להיות מקצועית בתחומה ושנבחרי ציבורי אינם יכולים להיות פושעים.
שנמגר את הקומבינות ואת הפרוטקציות.
שנוריד את הטמפרטורות במדינה החמה ממילא שלנו.
שנשתמש בכסאות פלסטיק רק לישיבה.
שנשאף לשיווין, לחופש ולהכלה.
שלא יהיה ציבור שמפחד מהממשלה.
שנבין שכולם צריכים כאן לשאת בנטל, במיסים, ובשירות למדינה ושלא כולם הם עילוי באוכלוסייה.
שנבין שכולנו כאן ולא נלך לשום מקום: יהודים, מוסלמים נוצרים, דרוזים ואחרים.
שהאחריות של כולנו היא לשלב, להכיר ולכבד אדם באשר הוא אדם.
שנעזור לכולם לבנות כלכלה, עתיד והבנה שדרך השלום טובה מדרך הטרור.
להבין שקיצונים תמיד יהיו, מכל הצדדים וכי חובתינו לבצר בהסכמה רחבה את אופיה של המדינה כדמוקרטית, יהודית וליברלית (ללא חשיבות לסדר).
שנחשוב בעשורים ולא בימים.
שנבנה למדינה הזו תקווה.
הלוואי